וינה היא הרבה יותר משניצל ועוגת זאכר. מאחורי הארמונות והקפה הקלאסי מסתתרת עיר של שפים צעירים, קולים מטורפים ומאפיות קטנות שהמקומיים עומדים בתור בשבילן. אספנו את חמשת המקומות שהכי ריגשו אותנו, ובראשם מסעדה אחת שגרמה לנו לעוף באוויר.
המסעדה שבה ירקות גרמו לנו לעוף באוויר
ברחוב זקסהאוזר, לא רחוק מארמון שנברון, עומד מאז 1907 פונדק שכונתי שנקרא פעם Herzog's Wirtshaus. יותר ממאה שנה הוא הגיש שניצלים ובירה לאנשי השכונה, ואז, בפעם הראשונה בתולדותיו, נשאר ריק.
את הבעלים הקודם פגש טיל וורנר במספרה שמעבר לכביש. וורנר, שף שבא משוואביה בדרום גרמניה ובישל בין השאר בשטיירר־אק, אחת המסעדות הנחשבות באוסטריה, חיפש יחד עם בת הזוג שלו אמנואלה נדואה מקום משלהם. הם לקחו את הפונדק ונתנו לו חיים חדשים. את השם הם לקחו מהסבתא של טיל: רוזי.
והדבר הכי יפה? הם לא מחקו את העבר. הרצפה העתיקה נשארה, וכך גם הבר מעץ, עם כל השריטות והסימנים של מאה שנות אורחים. מסביב רהיטי וינטג', צלחות רטרו עם פרחים וזר קטן של לבנדר על כל שולחן. הם קוראים לזה "סלון שעבר דירה", וזה בדיוק מה שמרגישים כשנכנסים.
זה לא מרגיש כמו מסעדה. זה מרגיש כמו להיכנס לבית של מישהו שממש אוהב לבשל בשבילך.
בשנת 2026 קיבלה רוזי את ציון הביב גורמנד של מדריך מישלן. זה ציון שניתן למסעדות שמגישות אוכל ברמה גבוהה במחיר הוגן, ובמישלן כתבו שזו "אוכל כמו מקומי" במובן הכי טוב של המילה. בדיוק בגלל זה אנחנו אוהבים ביב גורמנד: אלה המקומות שבהם השפים מבשלים מהלב, לא בשביל הכוכב.
התפריט צמחוני כמעט כולו, ואפשר לבקש גרסה טבעונית לרוב המנות. היוצא מן הכלל: המאולטאשן, הכיסונים השוואביים של טיל, עם בשר.
המטבח כובש, מתסיס ומשמר בעצמו. זה מה שנותן לכל מנה את העומק החמצמץ והמפתיע הזה שאי אפשר להפסיק לאכול.
הירקות, הגבינות והחמאה מגיעים מחוות ויצרנים קטנים באזור. התפריט משתנה לפי מה שיש בעונה.
כחמישים יינות טבעיים מאוסטריה וגרמניה, ופולי קפה בקלייה מיוחדת של GOTA, אחד מבתי הקלייה הטובים בוינה.
התפריט ברוזי בנוי למנות שיתופיות. מזמינים כמה צלחות לאמצע, טועמים מהכל ומעבירים מיד ליד. מי שרוצה להתמסר לגמרי יכול לבקש את Chef's Choice, תפריט הפתעה שהשף בוחר לכל השולחן.
כבר הצלחת הראשונה הבהירה לנו שזה לא עוד מקום צמחוני. שלושה סוגי בצלים, ובהם הבצל הכי ארוך שראינו בחיים, מונחים על קוביות בטטה קלויות שהקצוות שלהן מתקרמלים, עם עלים ירוקים ופרחים ורודים. מתוק, חריף, חמצמץ, והכל בביס אחד.
אחריה הגיע סלק צהוב מוחמץ על פרחי בזיל, עיגולים זהובים ומבריקים שהחומציות שלהם מתפוצצת בפה, ומיד אחריו צלחת של שמיר, כרוב ודלעת: בסיס חם ועמוק של דלעת, ומעליו רצועות כרוב דקיקות ושמיר טרי. יש בזה משהו מנחם, כמו אוכל של סבתא, רק מודרני לגמרי. ואז הגיעו העלים הירוקים, עם אגוזי מלך קלויים וגבינה מלוחה, שיושבים על רוטב מהחלומות. ניגבנו את הצלחת עם לחם המחמצת עד שלא נשאר כלום.
ובבוקר של סוף שבוע? מחבת ברזל לוהטת עם ביצים רכות ולחם מחמצת כהה, וופל מחמצת זהוב ופריך שמונח על רוטב עלי תאנה קרמי וריחני, עם כדור סורבה פירות יער בצבע סגול עז מעל, וכדורי סוטלאץ' זהובים ומטוגנים, שבתוכם פודינג אורז קרמי וחם, שוחים בקומפוט שזיפים סגול. פריך מבחוץ, רך וקטיפתי מבפנים, ופשוט בלתי נשכח. ואת הכל ליווה משקה ורוד בוהק בכוס קריסטל של סבתא: ורג'וס מדובדבני בוסר, שמכינים במקום מדובדבנים שנקטפו לפני שהבשילו. חמצמץ, רענן ועם קצף עדין למעלה, משהו שלא שתינו באף מקום אחר. התפריט מתחלף לפי העונה, אז ייתכן שתמצאו מנות אחרות, אבל קשה לנו לדמיין שתצאו מאוכזבים.
חלונות גבוהים שהאור נשפך מהם על שולחנות בצבע מרווה, ציורים צבעוניים על הקירות ומלצרים חמים שלא ממהרים לשום מקום. בקיץ יש גם גינה מקורה בחוץ. המקום לא גדול, ולכן הוא אינטימי, ולכן גם צריך להזמין מראש.
המקום קטן ומבוקש מאז שקיבל את הביב גורמנד. הזמינו באתר rosi.wien, במיוחד לסופי שבוע.
רוזי נמצאת במרחק הליכה מארמון שנברון. סיור בגנים בבוקר וארוחה ברוזי אחר כך זה יום וינאי מושלם.
תפריט ה־Chef's Choice מוגש לכל השולחן. מגיעים בזוג או בחבורה? זו הדרך הכי טובה לטעום הכל.
הכי נוח ברכבת התחתית U4 לתחנת היצינג (Hietzing), או באוטובוסים 10A ו־57A. השעות משתנות לפי העונה, אז כדאי לבדוק באתר לפני.
בית קפה וחנות קונספט, עם מוצרים של נומה מקופנהגן
נכנסים לאוטוטו לשתות קפה, ויוצאים אחרי שעה עם שקית מלאה. זו חנות קונספט ובית קפה שנולדו מגעגוע ל"גרייסלר", המכולת השכונתית הווינאית של פעם, שבה המוכר מכיר אותך ואת מה שאתה אוהב.
על המדפים מאות מותגים עצמאיים מכל אירופה, והצוות מכיר אישית את המייסדים של כל אחד מהם. ובין כל אלה, הפתעה שלא ציפינו לה: מוצרים של נומה, המסעדה מקופנהגן שנבחרה כמה פעמים לטובה בעולם. להחזיק ביד בקבוק שיצא מהמטבח של נומה, באמצע רחוב שקט בוינה, זו חוויה בפני עצמה.
בצד יש בר קפה ספשלטי, עם לחם מהמאפייה Öfferl ומאפים מתוקים ומלוחים. מתיישבים, לוקחים פלאט וויט, ומשוטטים בין המדפים כמו בחנות ממתקים למבוגרים.
בית הקלייה שזכה השנה במקום הראשון באוסטריה
יש בתי קפה שמגישים קפה, ויש מקומות שחיים אותו. יונאס ריינדל הוא מהסוג השני, והשנה הוא זכה במקום הראשון בתחרות בית הקפה הטוב ביותר באוסטריה. בעיר שהמציאה את תרבות בית הקפה, זה לא הישג קטן בכלל.
הם קולים את הפולים בעצמם וקונים אותם ישירות מהחקלאים. האספרסו של הבית, Misty Mountain, מגיע מחווה ביערות העננים של ניקרגואה, ויש בו מתיקות של שוקולד ופירות יער שנשארת בפה עוד הרבה אחרי הלגימה האחרונה.
השם מגיע מכינוי מקומי לכיכר שוטנטור, שבה נפתח הסניף הראשון. ואם יש משקה אחד שחייבים לשתות כאן, זה האיינשפנר: קפה שחור וחזק בכוס זכוכית, עם שכבה נדיבה של קצפת קרה שצפה מעליו. שותים את הקפה החם דרך הקצפת הקרה, וזה בדיוק הקסם. מזמינים, מתיישבים ליד החלון ונותנים לוינה לעבור לידכם.
המאפייה הקטנה שהקרואסונים שלה נגמרים בבוקר
תגיעו מוקדם. באמת מוקדם. כי בארנסט, מאפייה קטנה ברחוב בורגגאסה, המאפים מונחים על קרשי עץ כבר משמונה בבוקר, ובתוך כמה שעות המדפים ריקים.
מאחורי הדלפק עומד ג'וליאן לובינגר, שף שהתאהב במאפים צרפתיים והקדיש שנים כדי לשכלל את הקרואסון שלו. הבצק נח כמה ימים לפני שהוא מעוצב, ומשלב שמרים עם מחמצת. התוצאה היא קרואסון שמתפצפץ ברגע הראשון, רך ולח מבפנים ועם עומק טעם שלא מוצאים במאפייה רגילה.
מלבד הקרואסון הקלאסי יש קרואסון שקדים נדיב במיוחד, מאפים דניים עם פירות שמתחלפים כל שבוע, ואפשרויות מלוחות כמו בצל וחרדל. מחזיקים את השקית החמה ביד, ופתאום וינה מריחה כמו פריז.
ענן מתוק שנקרא זלצבורגר נוקרל
מייסל אנד שאדן היא מסעדה וינאית קלאסית ואלגנטית, ויש בה הצגה שלא רואים בשום מקום אחר: את השניצל מכינים מאפס מול הלקוחות. רואים את הטבחים מרדדים את הבשר בפטיש, טובלים אותו בביצה ובפירורים וזורקים אותו למחבת, עד שהוא יוצא זהוב, תפוח ופריך, בדיוק כמו שניצל וינאי צריך להיות.
ואחרי השניצל, מגיע הרגע שבשבילו אנחנו חוזרים לכאן שוב ושוב: הזלצבורגר נוקרל.
דמיינו שלוש פסגות של סופלה זהוב ואוורירי, שמזכירות את ההרים שמסביב לזלצבורג. הן נאפות לפי הזמנה, רק כמה דקות בתנור, ומוגשות בכלי אובלי על שכבה של ריבת חמוציות, עם קצפת ואבקת סוכר מעל. הכף נכנסת כמו לתוך ענן, והחמיצות של החמוציות מתפוצצת מתחת למתיקות.
זה קינוח שמגיעים אליו בזוג או בחבורה, מניחים במרכז השולחן ושוכחים לרגע מכל השאר. מי שמגיע לבד יכול להזמין פסגה אחת, שנקראת כאן מונכסברג, על שם ההר בזלצבורג.
בתי הקפה הנסתרים, המסעדות שהמקומיים אוכלים בהן, המאפיות הכי טובות, השווקים והפינות שאף מדריך לא מספר עליהן. את כל ההמלצות שלנו מוינה ריכזנו במפת ההמלצות המשולבת, שנפתחת ישר בטלפון ומראה מה קרוב אליכם.
כניסה לחשבון שלך:
אנו עושים שימוש בקובצי Cookies כדי לשפר את חוויית הגלישה, לנתח ביצועים ולהתאים תכנים ופרסומים. המשך הגלישה באתר מהווה הסכמה לשימוש בהתאם למדיניות הפרטיות שלנו. למידע נוסף ניתן לעיין במדיניות הפרטיות.
טוקיו
סיאול
הונג קונג
אתונה
קרקוב