את הביקור אצל ברכה בחיפה, עשינו במסגרת חופשה קולינרית בעיר, שם אכלנו במסעדת השף המצוינת נג'מה, במקומות שחייבים להכיר בואדי ניסנאס, בפיצה הנפלאה נאופוליטן, בג'לאטו המדהים של מריו ודוד דליקאטו ובצ'יוויטו שם דגמנו את כריכי הבשר הדרום אמריקאיים שחייבים להכיר.
אם אתה גר בחיפה, כנראה שאכלת אצל ברכה מתישהו. כנראה שאם בא לך כריך, אתה קופץ לברכה. למה? כי ברכה, היא אגדה, היא מוסד והיא עומדת באותו מקום כבר 50 שנה (!) ומכינה את אחד הכריכים הכי טובים בארץ!
אבל עוד לפני שנדבר על הכריך המטורף של ברכה, נדבר על ברכה עצמה. ברכה, היא דמות. אישיות כובשת. האמא והסבתא של העוברים והשבים. מכירה את כל מי שבואדי ניסנאס. אומרת שלום לכולם ומכירה את כולם. כי כולם אכלו אצלה הרי. אבל מה סוד הקסם של ברכה? איך כריך, טוב ככל שיהיה, מחזיק חמישה עשורים? איך זה שאבא של אסף, יצחק, גדל על הכריך הזה ועכשיו אסף מתרפק ומנחיל את זה לצוף ולסול?
אתם יודעים, יש כריכים שסתם דוחפים להם המון מרכיבים כדי לפוצץ. כדי שיהיה מלא. כדי שהחסה תיתן תחושה של נפח. אצל ברכה יש דיוק מאד פדנטי במרכיבים. אם אתה לא יודע מה לשים בפנים ומתלבט, איך ברכה אומרת: "גם אם אתה חושב שאתה יודע, אני אחליט מה יהיה בכריך שלך". רק צריך להגיד לה אם שומרים בשר וחלב או שאלרגים למשהו מסוים אבל אם אתם זורמים, תנו לה להרכיב לכם.
כריך החלומות של ברכה הוא אחד: מיקס נקניקים וגבינות על הגריל, ירקות טריים (ובהם עגבנייה וחסה קריספית למות, בכמות הגיונית ומאוזנת), מיונז שעושים במקום והוא כנראה אחד הטובים שטעמתם בחיים, מעט חריף (שלא היה לנו חריף אבל נתן טעם של חריף) וכל הטוב הזה יושב בלחמניה המושלמת והבלעדית שיש לברכה. משהו שבין ג'בטה לעוגה. פריך בחוץ, רך בפנים וסופג את כל הרטבים כשגם הלחמניה נצרבת על הגריל לפני ההכנה מה שנותן לה אפקט קריספי כאמור.
כריך ענק ומפלצתי שבכיף יכול להספיק לזוג (ניתן לבקש לחצות אותו), מושחת, מפוצץ, נדיב ושופע בכל טוב. טעים בקטע אחר. כל ביס חגיגה לא נורמלית. פשוט אחד הכריכים הטובים בארץ ואין פה בכלל ויכוח. איך אפשר להתווכח עם לקוחות שמפגיזים את המקום מדי יום כבר 50 שנה?!
הכריך שאסף לא מפסיק להתרפק עליו!
אסף גדל כחיפאי ואם תשאלו אותו, גם לא מעט שנים אחרי שעזב את העיר לטובת מרכז הארץ, הוא עדיין חיפאי בהוויה. אבל מבחינה קולינרית, העיר שבה גדל עד 2014, היא לא איזה הישג מפואר מבחינתו. כל מה שאכלה משפחת עינצ'י במשך שנים הסתכם באותן איטלקיות שמגישות פסטות ברוטב אלפרדו ורשתות של בתי קפה.
היום, לעומת זאת, חיפה היא כבר לא הנערה היפה. היא לא זו עם הנוף. היא כבר עיר שחובקת סצנה קולינרית לא רעה בכלל עם לא מעט מסעדות ועסקים קולינריים שנותנים בראש. אפשר לציין לא מעט כאלה וממה שטעמנו כמובן את "ברדא", "לוקס" ו "כנאפה דה לוקס", "ממבו מילאנו", "מר. באן בורגר", "קפה דיומא" ועוד רבים.
אבל יש מקום אחד, שאפילו אבא של אסף שגר בחיפה מ 1951 מכיר היטב וגדל עליו החל מתום שירותו הצבאי (אתם מבינים שהמקום הזה אשכרה פתוח מתחילת שנות ה 70?!). מקום שעד היום מזמן אליו המוני רעבים מכל הגילאים וכל האזורים. אם עד לפני מספר שנים, המקום היה סוד שמור לחיפאים בכלל ולתושבי שכונת הדר בפרט, היום הסנדביץ' של ברכה הוא מקום עלייה לרגל מכל קצוות הארץ!
ותנו לנו להגיד לכם משהו: בצדק! מדובר באחד הכריכים המושלמים שפגשנו בישראל. פוקאצ'ה חצויה שברכה, דמות אייקונית בפני עצמה, אופה בעצמה ומניחה על הגריל הלוהט כדי לקבל חריכה ובתוכה כל מה שתרצו באגף הנקניקים והגבינות. העצה הכי טובה שאנחנו יכולים לתת לכם היא לתת לברכה להכין. זה כנראה יגמר בפוקאצ'ה שתספוג את כל הרטבים והמיצים הג'וסיים של המרכיבים שייכנסו לתוכה, אמנטל ושינקן בכמות נדיבה עם חסה פריכה למות ועגבנייה טרייה, קצת חריף, שני סוגי מיונז (שגם הם, איך לא, בעבודת יד) שאנחנו לא בטוחים שטעמנו במקום אחר, ובסך הכל, כריך, כלומר סנדביץ' עסיסי שככל הנראה יהיה אחד הכריכים הכי מוצלחים וטעימים שתפגשו.
הרי כל אחד יכול לקחת בדיוק את אותם המרכיבים ולהכין מהם כריך לא? לא! כי יש משהו בידיים של ברכה, בגישה חסרת הסבלנות שלה (בקטע טוב כי יש לה הרבה סועדים להאכיל, בכל זמן נתון), באווירה שיש בדוכן הקטן שלה, משהו אחר, משהו קסום, משהו של פעם. של דור שיודע להאכיל אנשים מהנשמה שלו.
חושבים שאנחנו מגזימים בתיאור שלנו? נסו את הסנדביץ' של ברכה ותודו לנו אחר כך.
אכלתם את הכריך המושחת של "הסנדביץ' של ברכה" בהמלצתנו? תייגו "BetenMelea" באינסטגרם אם אהבתם. נשמח לפרגון שלכם.
✔ אפשרות לצמחוני
✔ איסוף עצמי
✔ משלוחים
כל הזכויות שמורות לבטן מלאה | תקנון האתר | הצהרת נגישות
עיצוב ופיתוח האתר: INDIANA
כניסה לחשבון שלך: