אסף חיפאי. נקודה. בורן אנד רייזד מה שנקרא. עד שהבין בגיל 27 ששם לא ימצא את אשתו ועבר למרכז (מה שהוכיח את עצמו כשצוף הופיעה כבר אחרי חודשיים בחייו), הוא תמיד היה חיפאי בדם ובנשמה. פטריוט עירוני הוא קורא לזה. אבל מבחינה קולינרית איפוא, זה תמיד הסתכם ברשתות בתי קפה בינוניות ובכלל, ידע קולינרי ששאף לאפס מבחינה אישית.

נכון, תמיד יש זכרונות כמו ממסעדת פסטו הי"ד אז טבלו מעטפת לחם פריכה במרק בצל צרפתי או מדוכן הסנדביצ'ים המופלא ברחוב הנמל שנאלץ לסגור עת החל האזור להתפתח בשנים האחרונות. אבל מאז שעבר למרכז, ב 2014, לפתע פתאום, העיר חיפה התעוררה קולינרית. פתאום צצו מקומות נפלאים כמו קפה דיומא, ממבו מילאנו, ששון בר, מר. באן בורגר, לוקס, כנאפה דה לוקס, רולא, וניה ביסטרו (שעוד לא ביקרנו בה לצערנו) ועוד לא מעט. אז אסף, בכל ביקור משפחה בעיר דוגם עוד מקום לרשימה. אחד הטובים שבהם הוא ללא ספק ברדא. מאפייה קסומה, משוחררת, לא עושה חשבון. דניאל, האיש שעומד מאחורי המקום, הוא מסוג האנשים שאופה "מה שבא לו" בזמן נתון. לא תמיד יש הכל ואם נגמר, נגמר. לפעמים כשבא לך משהו ספציפי כלקוח זה מאד יכול לאכזב ומנגד, זה סוד הקסם של מקומות כמו ברדא, שלא נשארים מקובעים ותמיד מחפשים דרכים יצירתיות לצאת מהקופסה ולחדש ללקוחות.

בביקור שלנו בברדא צירפנו את יצחק עינצ'י, אבא של אסף (שאין חיפאי מעל גיל 60 שלא מכיר מימיו הזוהרים כשחקן מפורסם של קבוצת הפועל חיפה בכדורגל) שפתח יחד איתנו את הבוקר בשמחה טעימה.

זה התחיל בקפה קר שקדים לנו ואספרסו לאבא והמשיך בכריכים המהפנטים של דניאל. הפרעצל המפורסם שכבר נמכר ברחבי העיר והאזור. פרעצל שכמו שהוא, בלי תוספות, הוא לחמניה סופר טעימה ורכה ומיוחדת שאפשר לאכול גם כך. במקרה שלנו, מדובר בפרעצל כרובית בטחינה שאסף ליקק כל זרזיף ופרעצל סלט ביצים שצוף כהרגלה, חגגה עליו. מסוג הכריכים שלא תפגשו בשום מקום אחר. באחריות.