אבל אנחנו כאן לדבר העיקרי. כריכי הבשר שגירו אותנו כבר למעלה משנה להגיע לכאן! קודם כל נגיד שהלחם הוא לחם בעבודת יד (אהרון מתמחה באפייה כחלק מאהבתו למטבח), קריספי מבחוץ ומאד רך מבפנים כך שעומד בתפקידו לספוג את מיצי הבשר והרטבים שתכף תקראו.

מכיוון שאין שום סיכוי לבחור פה באמת את הכריכים (כי יש פה תריסר כאלה), זיו בנתה תרשים זרימה שעוזר לך לבחור את מה שנכון ומתאים לך. שזה מגניב וגאוני ויצירתי ברמות אז בחרנו בצ'יוויטו סנדביץ' – כריך הבית שמייצג את אורוגוואי והוא מגיע עם נתחי אנטריקוט, בייקון טלה, שינקן הודו, גאודה נמסה, ביצת עין, בצל מקורמל, פלפל קלוי, חסה, עגבניות, זיתים ומיונז.

אם תקראו שוב את הפירוט של הכריך הזה תבינו כמה מושחת הוא ולא הגיוני ולא נורמלי ולא שפוי. הטעמים משגעים ומרגישים בכל ביס שלא דחפו פה סתם המון דברים לתוך לחם כדי להגיד שזה גדול ומוגזם אלא באמת השקיעו בבחירת הנתחים הנכונים, הרטבים הנכונים והירקות. אין פה פסיחה על שום חלק בכריך. הכל טרי ואיכותי וטעים להפליא!

והגודל? אין שום סבירות הגיונית שיאכל את זה בן אדם אחד. זה פשוט ענק ומפוצץ ומוגזם ותפור בדיוק עלינו. לכן חלקנו אותו ועדיין נשאר ממנה עוד לא מעט. במדינה שפויה אחרת זה כנראה מתאים ל 3-4 אנשים. שתדעו. כריך חסר פרופורציות!

הכריך השני היה הלומו סלתאדו – כריך שמייצג את פרו ועושה לה כבוד. אנטריקוט מוקפץ על הפלנצ'ה עם פלפלים קלויים, בצל מקורמל, שום קונפי, סויה, חומץ ורוטב שום, עגבניות טריות וגבינת גאודה חריפה. הטעם העיקרי בכריך הזה הוא של הפלפלים וזה נותן טעמים מתקתקים ועמוקים נהדרים לצד הבשר הטעים והרטבים המחמיאים שעוטפים את הכל. גם הכריך הזה היה ענק (מתאים ל 2 במקרה הזה) וכבר לא היה לנו מקום להתמודד איתו עד תום.