וואו איזו גלידה מצאנו בחיפה! הכירו את מריו שעלה מפסקארה במחוז אברוצו, אי שם במרכז איטליה. החלום של מריו תמיד היה להכין ג'לאטו אמיתי אבל בכלל עבד במשהו אחר לגמרי. במסגרת העבודה של מריו כשכיר הוא ביקר בישראל, הכיר את מאיה, התחתן ונשאר לתמיד. לפתע הוא פגש את דוד. הם התחילו לדבר ולשחק ב"פיצוחים" כלומר, מאיפה אתה ואת מי אתה מכיר (משחק נפוץ לתרמילאים ישראלים אחרי צבא) ותוך דקה הם גילו שלא רק ששניהם איטלקיים במקור, לא רק ששניהם ממחוז אברוצו, לא רק ששניהם מפסקארה עצמה (!), הם גם גרו (בלי להכיר אחד את השני לפני) 10 ק"מ אחד מהשני!

היה להם ברור שהסיפור הזה הוא רק קצה הקרחון מבחינתם וכך נולדה ברגע אחד שותפות עסקית. הדליקאטו. ג'לאטריה אמיתית שכל כך חסרה להם כאן בארץ הקודש ועליה דיברנו בהרחבה בפוסט של פרדיסו דה ג'לאטו המצוינת שטעמנו בתל אביב. דליקאטו, כלומר עדין באיטלקית, היא ג'לאטריה (בבקשה אל תקראו לה גלידריה למרות שהיא חלק משמעותי בקטגוריה גלידריות בבלוג) ששומרת על טריות הגלידות שלה בפוצטי – אותם מיכלי נירוסטה שפוגשים רק אצל איטלקים.

אבל מספיק סיפורים והקדמות ומספיק קשקושים של אסף עם מריו באיטלקית רעועה. אגב, צחוק צחוק, אסף לומד כבר שנתיים איטלקית דרך אפליקציה ומריו ממש התרשם מהיכולת שלו. ואז התחילו הטעמים לצאת החוצה: היו שם תות, פטל, אננס, פירות יער ומסקרפונה, פיסטוק חלומי, ליצ'י מופרע, לבנדר אוכמניות (!!!), בננה קרמל פקאן (!!!) וטעמים איטלקיים מסורתיים יותר כמו נוצ'ולה (אגוזי לוז), טירמיסו עם שברי ביסקוטי (!!!), קרמה דלה נונה (קינוח איטלקי של עוגת פודינג עם גרידת לימון), ג'אנדויה, דובדבני אמרנה-מסקרפונה, סטראצ'יאטלה (הוניל פצפוצים של האיטלקים), קנטוצ'יני (עוגיות שקדים מסורתיות) והטעם המצטיין לדעתנו: מוצרלה-בזיל!

אתם קלטתם את כל האושר הזה?!