הכריך שאסף לא מפסיק להתרפק עליו!

אסף גדל כחיפאי ואם תשאלו אותו, גם לא מעט שנים אחרי שעזב את העיר לטובת מרכז הארץ, הוא עדיין חיפאי בהוויה. אבל מבחינה קולינרית, העיר שבה גדל עד 2014, היא לא איזה הישג מפואר מבחינתו. כל מה שאכלה משפחת עינצ'י במשך שנים הסתכם באותן איטלקיות שמגישות פסטות ברוטב אלפרדו ורשתות של בתי קפה.

היום, לעומת זאת, חיפה היא כבר לא הנערה היפה. היא לא זו עם הנוף. היא כבר עיר שחובקת סצנה קולינרית לא רעה בכלל עם לא מעט מסעדות ועסקים קולינריים שנותנים בראש. אפשר לציין לא מעט כאלה וממה שטעמנו כמובן את "ברדא", "לוקס" ו "כנאפה דה לוקס", "ממבו מילאנו", "מר. באן בורגר", "קפה דיומא" ועוד רבים.

אבל יש מקום אחד, שאפילו אבא של אסף שגר בחיפה מ 1951 מכיר היטב וגדל עליו החל מתום שירותו הצבאי (אתם מבינים שהמקום הזה אשכרה פתוח מתחילת שנות ה 70?!). מקום שעד היום מזמן אליו המוני רעבים מכל הגילאים וכל האזורים. אם עד לפני מספר שנים, המקום היה סוד שמור לחיפאים בכלל ולתושבי שכונת הדר בפרט, היום הסנדביץ' של ברכה הוא מקום עלייה לרגל מכל קצוות הארץ!

ותנו לנו להגיד לכם משהו: בצדק! מדובר באחד הכריכים המושלמים שפגשנו בישראל. פוקאצ'ה חצויה שברכה, דמות אייקונית בפני עצמה, אופה בעצמה ומניחה על הגריל הלוהט כדי לקבל חריכה ובתוכה כל מה שתרצו באגף הנקניקים והגבינות. העצה הכי טובה שאנחנו יכולים לתת לכם היא לתת לברכה להכין. זה כנראה יגמר בפוקאצ'ה שתספוג את כל הרטבים והמיצים הג'וסיים של המרכיבים שייכנסו לתוכה, אמנטל ושינקן בכמות נדיבה עם חסה פריכה למות ועגבנייה טרייה, קצת חריף, שני סוגי מיונז (שגם הם, איך לא, בעבודת יד) שאנחנו לא בטוחים שטעמנו במקום אחר, ובסך הכל, כריך, כלומר סנדביץ' עסיסי שככל הנראה יהיה אחד הכריכים הכי מוצלחים וטעימים שתפגשו.

הרי כל אחד יכול לקחת בדיוק את אותם המרכיבים ולהכין מהם כריך לא? לא! כי יש משהו בידיים של ברכה, בגישה חסרת הסבלנות שלה (בקטע טוב כי יש לה הרבה סועדים להאכיל, בכל זמן נתון), באווירה שיש בדוכן הקטן שלה, משהו אחר, משהו קסום, משהו של פעם. של דור שיודע להאכיל אנשים מהנשמה שלו.

חושבים שאנחנו מגזימים בתיאור שלנו? נסו את הסנדביץ' של ברכה ותודו לנו אחר כך.