יש דברים בבית שמרגישים כאילו הם תמיד היו שם.
אצלנו זו הייתה צנצנת אחת קטנה של לימונים כבושים.

מאז שאני זוכרת את עצמי היא עמדה איפשהו במטבח, ואף פעם לא באמת ידענו מה בדיוק יש בפנים.

רק ידענו דבר אחד – כולם מכורים אליה.

כל פעם שמישהו היה פותח אותה,
פתאום כל האוכל היה נהיה יותר טעים.
סלט פשוט, דג בתנור, כריך, אפילו תבשיל של אמצע השבוע… הכול היה מקבל קפיצה מטורפת בטעם.

זה היה הלימון הכבוש של אבא שלי – סבא אבי.
חריף, מלוח, חמצמץ, מלא שום וצ'ילי – ובאופן מושלם כזה שגורם לך לחפש עוד חתיכה.

הקטע הכי יפה?
זו צנצנת שמכינים בכמה דקות,
ואז נותנים לזמן לעשות את הקסם שלו.

מאז, כמעט תמיד יש אצלנו צנצנת כזו במטבח.
כי ברגע שיש אותה – פתאום כל ארוחה נהיית קצת יותר מעניינת.

ובאמת שאין כמו הלימון הכבוש של סבא.