לחזור לישראל מטיול קולינרי באיטליה זה לא אירוע כל כך פשוט. אחרי האוויר שנשמנו באיטליה, המראות, הריחות, הקולוסאום, הג'לאטו, הקרבונרה, השפה המוזיקלית שמתגלגלת על הלשון והנפש שרחקה מהמקורות לכמה ימים, הם כולם שונים ואינם בישראל.

ולאור הנחיתה הקשה נאלצנו לחפש נחמה. אצלנו הנחמה לא מתבטאת בשום דבר אחר מלבד, כמו שהספקתם להכיר, אוכל. אז כדי לרכך ככל האפשר את הנחיתה, הנחמה שחיפשנו הייתה ללא פשרות. מסעדה שנחשבת לטובה, בסגנון אוכל שאנחנו אוהבים, בלי מקום לסיכונים מיותרים. לא כרגע.

בחרנו במינאטו, יפנית יוקרתית באזור עמוס הייטקיסטים שבשיא חוצפתנו עוד הגענו בצוהריי אמצ"ש. אין עמוס מזה. פתחנו עם סאקה יוזו (פרי הדר יפני) שהיה צונן, חמצמץ ומושלם לאפרטיף על אף שסאקה (בצורתו הגולמית) ואנחנו, פחות מסתדרים זה עם זה.