בואו נגיד את האמת. אזור צומת מחניים-ראש פינה לא שופע בפנינות קולינריות רבות. ואם יש כאלה, אלה מקומות שבאים אליהם במיוחד, מרחוק, או מי שגרים בסביבה ויודעים שרק שם הם יכולים, דה פקטו לאכול. במקרה של "כביש 90", לא מדובר בפשרה. נהפוך הוא. מדובר במקום ששווה להגיע אליו גם ממרחק. או כמו שהם מיטיבים לכנות זאת בסלוגן שלהם: "שתי דקות מראש פינה, שעתיים מתל אביב".

את "כביש 90" אנחנו פוגשים בעיצומה של חופשה במלון גליליון הסמוך. במקרה שלנו, התכנון תמיד שם. זה לא שאנחנו מגיעים לחופשה בצפון ופתאום מחפשים מה לאכול אלא יודעים מראש מה בדיוק נאכל ואיפה. את ה"מה" נאכל, אנחנו משאירים תמיד להפתעה לעצמנו.

בואו נודה. בריכה (וים) הם הגורם מספר 1 להעצמת הרעב מ 0 ל 100 בזמן הקצר ביותר. זה הוכח מחקרית במחקרים שעשינו על עצמנו! לא יודעים להסביר את זה אבל משהו בשילוב של המים, השמש ואולי הכלור פשוט אומרים לך: "עכשיו, דחוף, אתה חייב לאכול." כנראה שיש סיבה טובה לשניצלונים ולצ'יפס שנמצאים תמיד בכל בריכה בארץ.

למזלנו, המרחק ממלון גליליון הוא באמת כמה דקות נסיעה לכן טסנו לשם לצהריים. הוא היה עמוס עד אפס מקום ויתרה מכך, באמצ"ש, חיכינו 30-40 דקות בתור מסודר ומאורגן (שהעצימו כמובן עוד יותר את הרעב!).

צוף בחרה בהמבורגר "הצפוני" עם צ'דר בקציצה עצמה וגאודה מעל. אסף בחר בהמבורגר "הדרומי" עם חזה טלה מעושן, ריבת בצל וגבינת עזים! לצדם בחרנו במיקס צ'יפס רכים מבפנים וקריספיים מבחוץ בדיוק כמו שצ'יפס צריך להיות. בחרנו במיקס כי צוף אוהבת רגיל ואסף חייב בטטה. והרטבים? אמאל'ה! מיונז וואסבי, מיונז צ'יפוטלה ומיונז לימון כבוש! סופר מעניין.